החלטה בתיק ה"פ 3011/04

בין המבקשת, ברוך שיין אדריכלות בע"מ ("המבקשת"), לבין המשיבה, הסתדרות מדיצינית הדסה ("המשיבה"), השתכללו בשנת 03' הסכמים, לפיהם הזמינה המשיבה עבודות אדריכלות ועבודות פיקוח עליון בנוגע למבנים שונים שהיה בדעת המשיבה להקים. ההסכמים כללו סעיף בוררות, בו נקבע כי כל הסכסוכים וחילוקי הדעות שהתגלעו בין הצדדים יועברו לבורר דן יחיד שיתמנה על ידי הצדדים.

בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות, ואולם הם לא הצליחו להגיע להסכמה בנוגע לזהות הבורר ולהפעלת המנגנון הכרוך במינויו. בשל כך, הגישה המבקשת בקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (ה"פ 3011/04). אגב בקשה זו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לפיה ימונה בורר דן יחיד, ובית המשפט הוסמך לקבוע את זהות הבורר אם לא יגיעו הצדדים לכלל הסכמה. הצדדים קבעו כי "הבוררות תתנהל על פי הקבוע בסעיף הבוררות בשני ההסכמים נשוא הבקשה". להסכמה זו של הצדדים ניתן תוקף של פסק דין ביום 18.4.04. הצדדים הודיעו לבית המשפט ביום 28.4.04 כי הם הגיעו להסכמה, לפיה הבורר יהיה כב' השופט (בדימ') לויט.

אגב הפניה לבוררות, התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע להיקף המחלוקות אותן ניתן יהיה לברר. בישיבה מקדמית של הבוררות שהתקיימה ביום 5.11.04 לא הצליחו הצדדים ליישב עניין זה. על רגל אחת, ובלי להיכנס לפרטים, ניתן לומר כי המחלוקת נגעה לשאלה אם הבוררות חלה רק על אותם עניינים הנזכרים בחוזים שבהם הופיעו סעיפי הבוררות, או שניתן לברר את מכלול המחלוקות שבין הצדדים. הצדדים השמיעו את טענותיהם בפני הבורר. בעקבות כך קבע הבורר, כי על המבקשת להודיע אם בדעתה "לפנות לבית המשפט בבקשה בעניין סמכותו של הבורר, לעניין מחלוקות שלכאורה אין לגביהן הסכם בכתב או אין סעיף הסכם בוררות בכתב". חשוב להדגיש כי הבורר ציין, כי אם לא תוגש בקשה לבית המשפט "אזי אתן החלטה על סמך הטיעון ששמעתי היום ועל סמך החומר בכתב".

המבקשת עותרת לבית המשפט והיא מבקשת לקבוע כי הבורר מוסמך לדון בכל תביעות המבקשת נשוא כתב התביעה שהוגש במסגרת הבוררות. המשיבה מתנגדת לכך והיא מציינת כי הבוררות מצומצמת רק לאותם פרויקטים אשר ביחס אליהם נחתמו הסכמים הכוללים סעיפי בוררות. עוד טוענת המשיבה, כי בכל מקרה לא היה מקום להציג את השאלה הנוגעת לסמכות הבורר בפני בית המשפט. המשיבה אומרת כי הצדדים הסמיכו את הבורר דווקא לדון בשאלת סמכותו.

עיון בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים מלמד, כי מיד לאחר מינוי הבורר ביקשה המשיבה להגיש בקשה בהסכמה לתיקון פרוטוקול, על פיה תתווסף להסכמת הצדדים הוראה, לפיה בבוררות זו יהיה הבורר מוסמך לדון גם בשאלת סמכותו. המשיבה ביקשה להוסיף את ההודעה הבאה:

הבורר יקבע את התביעות שבתחום סמכותו, לפי טענות הצדדים, ויוכל אף לפנות לבית המשפט בעניין זה (תשובת המשיבה, נספח א').

המבקשת לא התנגדה לעצם הקביעה כי הבורר יהיה זה שיכריע בשאלת סמכותו. ואולם, היא סברה כי אין מקום לאפשר לבית המשפט להתערב בעניין זה. וזו היתה תשובתה להצעת המשיבה:

אין בהסכמה למינוי הבורר, כפי שנרשמה בפרוטוקול בית המשפט מיום 18.4.03, כדי לשמש ויתור מצד מרשתך, על טענתה, לפיה סעיף הבוררות, בשני ההסכמים, אינו חלק מתביעות המבקשת, טענה שאינה מקובלת על המבקשת ומוכחשת על ידה. על כן, יכריע הבורר בהתאם לסמכותו כדין, ועל פי סעיפי הבוררות שנקבעו בעניין ההסכמים, אף בעניין זה, קרי, מהן תביעות המבקשת עליהן, תחול הבוררות, זאת לאור טענות הצדדים.

אנו רואים כי במקרה זה הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לפיה הבורר יהיה זה המוסמך לדון בשאלת סמכותו. הסכמה כזו מקנה לבורר את היכולת להכריע בעניין, וגם על טעות של הבורר בעניין סמכותו (אם תתחולל), יחולו הכללים המצומצמים הנוגעים לביקורת על פסק הבוררות. וכך נאמר בע"א 445/80 ג'בארה נ' המועצה המקומית בקעת בית שאן, פ"ד לז(1) 421, בע' 425:

יכולים בעלי הדין להרשות את הבורר לפסוק גם בעובדות אלה [הנוגעות לסמכותו] לחלוטין, ומשעשו כן, הרי נערך שטר בוררות לקביעת סמכות הבורר, ובית המשפט יתייחס אליו כשם שהוא מתייחס לכל שטר בוררין; במקרה זה הבורר הוא הפוסק הסופי גם בעובדות אלה.

איש מבעלי הדין לא  טען כי הסכמה להסמיך את הבורר בשאלת סמכותו לא השתכללה במקרה זה. ואולם, המבקשת טענה כי נוכח דבריו של הבורר, לפיהם אין הוא בטוח שיש לו סמכות, מן הראוי היה כי תיעשה פניה מצידה בשאלה זו.

הבורר לא קבע כי הוא איננו מוסמך לדון בשאלת סמכותו. הבורר העלה ספקות בנוגע לסמכות, אך קבע במפורש בהחלטה כי אם הצדדים לא יפנו לבית המשפט, תינתן ההחלטה על ידו. דרך זו של הבורר היתה דרך ראויה. הבורר איפשר לצדדים לפרוש את טענותיהם בפני בית המשפט, אם רצונם בכך, אך הוא לא קבע כי הוא נטול סמכות. עיון בעמדות הצדדים, גם בשלב זה, מלמד כי הבורר הוא המוסמך לדון בשאלת סמכותו. מכאן, שאין מקום להתערבותו של בית המשפט בעניין זה.

התוצאה היא שדין הבקשה להידחות. הבורר הוא שידון בשאלת סמכותו על יסוד טיעוני הצדדים בפניו. בנסיבות אלה אין צורך בקביעת דיון, שכן ההחלטה מבוססת על הסכמות הצדדים, וממילא איננה נדרשת למחלוקת לעיצומה ביחס לסמכויות הבורר.

ניתנה היום, ו' באדר ב' תשס"ה (17 במרץ 2005), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: